הכרעת דין בתיק ת"ד 5580-11-10 - פסקדין

1.         כנגד הנאשם דלעיל, הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות שלהלן:

(1)        אי ציות לתמרור ב- 36: עבירה על תקנה 64(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") + סעיף 38(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

(2)        נהיגה רשלנית: עבירה על סעיפים 62(2) +38(2) לפקודת התעבורה.

(3)        התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף: עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

2.         על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 2.12.09 סמוך לשעה 08:20, נהג הנאשם במונית מסוג מרצדס בחיפה כשהוא יוצא מחנייה של בית מס' 46, ברחוב לאון בלום. הכביש במקום הינו תקין, שדה הראייה פתוח ומימין לכיוון נסיעת הנאשם מוצב תמרור ב-36. באותה עת משמאל לכיוון נסיעת הנאשם, נסע רכב פרטי מסוג סקודה נהוג בידי אהרון קליין, אשר נכנס לצומת והיה קרוב לרכב הנאשם.

            הנאשם, כך נטען, נהג את רכבו ברשלנות, בכך שלא שם לב לדרך, לא ציית לתמרור הנ"ל, לא נתן זכות קדימה לרכב המעורב שנסע בדרך החוצה, נכנס לצומת, חסם דרכו ושני כלי הרכב התנגשו (להלן: "התאונה"). 

            כתוצאה מהתאונה נחבל בגופו נהג הרכב המעורב וכמו כן נגרם נזק לשני כלי הרכב.

3.         הנאשם כפר, באמצעות בא כוחו, בעובדות כתב האישום. משכך, שמעתי את הראיות בתיק, כשמטעם התביעה העידו שלושה עדים; הבוחן חורי רימון (להלן: "הבוחן"), נהג הרכב המעורב מר אהרון קליין (להלן: "קליין") ושוטר בשם יגאל אקסלרוד (להלן: "יגאל"). בנוסף, הוגשו ע"י התביעה ראיות נוספות. מטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו.

דיון והכרעה:

4.         לאחר ששמעתי את העדים, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט ולאחר שבחנתי את הראיות הנוספות שהוגשו ע"י בעלי הדין , מצאתי כי עובדות כתב האי שום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר וכי יש מקום להרשיע את הנאשם בכל הוראות החיקוק שיוחסו לו בכתב האישום.

5.         אין מחלוקת, כי בכיוון נסיעת הנאשם מוצב תמרור המחייב את הנהג לתת זכות קדימה לרכב אחר אשר מתקרב או נכנס לצומת. אירוע התאונה בנתיב נסיעת הרכב המעורב, כפי שעולה מהתמונות שהוצגו לעיוני, יש בו אינדיקציה ברורה לכך כי הנאשם לא קיים חובתו עפ"י התמרור ולא נתן זכות קדימה לרכב המעורב.

6.         בעניין מיקום התאונה העיד הבוחן, כי יצא עם הנאשם להצבעה במקום, ערך סקיצה, בדק את שדה הראייה וערך דו"ח בוחן. עפ"י הממצאים שבדו"ח הבוחן, לנאשם שדה ראייה פתוח שמאלה למרחק של 60 מטר. למעשה, גם הנאשם אינו חולק על כך כי שדה הראייה במקום היה פתוח וכי יכל להבחין ברכבים אשר הגיעו משמאלו.

            טענתו של הנאשם היא, למעשה, כי הספיק לחלוף על פני הנתיבים שבכיוון נסיעת הנהג המעורב וכי נפגע על ידו בהיותו עומד באמצע הכביש בסמוך לאי התנועה לצורך השתלבות בעלייה שמאלה.

7.         בתשובה לטענה זו ותוך שהוא מפנה לתמונות שצולמו לאחר אירוע התאונה, העיד הבוחן, כי התאונה ארעה כתוצאה מכך שהנאשם לא נתן זכות קדימה לרכב המעורב. הוא דחה את טענת הסניגור לפיה קיימת אפשרות שהנאשם כן נתן זכות קדימה והשתלב בדרך וכי נהג הרכב המעורב הוא זה שפגע בו וחזר והדגיש, כי הנאשם יצא כשנהג הרכב המעורב  היה במרחק של 10-15 מ' ממנו ומשכך ארעה התאונה.

            כבר כאן אציין, כי עדותו של הבוחן מקובלת עליי והיא עולה בקנה אחד עם הממצאים בשטח. הבוחן הותיר רושם מקצועי ואני מקבל את ממצאיו בכל הנוגע לשדה הראייה, למיקום התאונה ולכך שהיא ארעה כתוצאה מאי מתן זכות קדימה ע"י הנאשם.

8.         בנוסף לבוחן, העיד מטעם התביעה נהג הרכב המעורב, קליין, שאף הוא הותיר בעדותו רושם אמין ועדותו עולה בקנה אחד עם ממצאיו של הבוחן. קליין העיד, כי נסע במהירות המותרת, בין 40 ל- 50 קמ"ש להערכתו, וכי באמצע הירידה ותוך כדי נסיעה "היתה שם מונית שעמדה, היתה בעצירה מוחלטת ותוך כדי זה שאני יורד הוא פתאום פרץ לכביש ואני לא הספקתי לבלום והעצירה שלי נעשתה ע"י זה שהרכב שלי נכנס בתוך המונית. הוא פרץ בפתאומיות".

            כאמור, עדותו זו של קליין מהימנה עליי ואני קובע כי היא משקפת נאמנה את ההתרחשויות עובר לאירוע התאונה.  התרשמתי כי קליין אינו מנסה להשחיר את פניו של הנאשם בכל מחיר וכי על אף שהתמרור שבכיוון נסיעת הנאשם  הינו תמרור "תן זכות קדימה", הוא העיד כי הנאשם היה בעצירה מוחלטת בפתח היציאה מהחנייה, אלא שיציאתו לתוך הכביש היתה פתאומית.

9.         נוכח התרשמותי מעדותם של שני העדים הנ"ל ובשים לב לרושם המהימן שהותירו, יש לאמץ את גרסתם ולקבוע כי התאונה התרחשה כתוצאה מכך שהנאשם לא נתן זכות קדימה כמתחייב, יצא תוך שהוא חוסם את דרכו של הרכב המעורב ובכך התרחשה התאונה.